02-6666833 /  צרו קשר / Русский /العربية / עברית / English

עמותה ישראלית לחקר ומניעת מוות פתאומי בתינוקות

עמותה ישראלית לחקר ומניעת מוות פתאומי בתינוקות

מידע להורים שכולים

הורים יקרים,

בשנות עבודתנו עם משפחות ששכלו תינוקות בפתאומיות ליקטנו מידע רב על התחושות שעולות בהם, על מחשבותיהם ושאלותיהם. המידע המופיע כאן מבוסס על ניסיונם של הורים אחרים ונערך על ידי אנשי מקצוע.

אם אתם הורים לתינוק שמת בפתאומיות, בוודאי אתם המומים וחשים תחושת ריקנות קשה מאוד. הפתאומיות, חוסר השליטה והיעדר רמז כלשהו לכך שמשהו רע עומד לקרות משותפים להורים במצבכם. רגשות הכאב, הצער והעצב מתערבבים עם רגשות אשמה ואפילו עם האשמות או רמזים מאחרים, כאילו הייתם יכולים למנוע את מה שהתרחש. מוות של תינוק או ילד הוא תמיד אירוע טראומטי, אך מוות פתאומי, ובמיוחד מוות בעריסה, מכה את ההורים והקרובים בהלם. סביר להניח שאתם משחזרים בראשכם שוב ושוב כל פרט ממה שקרה. האובדן גורם לכאב עמוק ולתחושה שאינכם יכולים לעמוד בעוצמת העצב. חשוב מאוד שתבינו שאין סימפטומים ספציפיים למוות בעריסה. לצערנו, הדבר יכול לקרות לכל אחד מאתנו, למשפחות הכי טובות, הכי אוהבות, הכי דואגות והכי חמות.

מה היא תסמונת המוות הפתאומי בתינוקות (SIDS)?

תסמונת מוות פתאומי בתינוקות (Sudden Infant Death Syndrome – SIDS) הוא השם שהרפואה נותנת למוות פתאומי של תינוקות עד גיל שנה, מוות שסיבתו נשארת ללא הסבר כלשהו גם אחרי בדיקה קפדנית בידי רופאים ובדיקת ההיסטוריה הרפואית של הילד. בדרך כלל מדובר במקרה שבו משכיבים את התינוק לישון במיטתו וכעבור זמן מה מוצאים אותו ללא רוח חיים, ולכן מכונה התסמונת מוות בעריסה. המוות מתרחש ללא כאבים, ללא סבל, בפתאומיות ובשקט. SIDS הוא הגורם הראשון לפטירת תינוקות עד גיל שנה.

אחד מכל כ-1000 תינוקות נפטרים מסיבה זו מדי שנה. אף שהגורמים למוות פתאומי אינם ידועים, חשוב שתדעו את הדברים האלה:

  • מוות בעריסה אינו נגרם כתוצאה ממחלה מסוימת, חנק, דלקת ריאות או רשלנות.
  • מוות בעריסה אינו מדבק.
  • מוות בעריסה אינו נגרם כתוצאה מחיסונים שקיבל התינוק.
  • מוות בעריסה אינו מעיד על התעללות בתינוק.

התייחסות לאירוע פתאומי ולא צפוי

מוות בעריסה אינו צפוי, הוא פתאומי, הוא מתרחש ללא כל התרעה מוקדמת וללא יכולת להתכונן אליו. הוא מפר את הסדר הטבעי של החיים ומשפיע על כל המשפחה מאותו יום ואילך. מחשבות שעולות בדרך כלל הן, "אילו היינו עושים…" או "למה זה קרה דווקא לנו…". דעו כי לא אתם גרמתם למוות ולא יכולתם למנוע אותו. זו איננה אשמתכם.

זמן להתאבל

הדקות, השעות והימים מתערבבים. קרוב לוודאי שאתם מרגישים מבולבלים, "לא מאופסים", רגישים מאוד ופגיעים. כאשר ההלם הראשוני יעבור יתחילו להופיע תחושות של צער, בדידות וריקנות. תרגישו עצב מעורב בכעס, מחשבות על חוסר צדק וכמובן געגועים ותחושת כבדות. כל אלו נפוצים מאוד. הורים שתינוקם מת מספרים על כאבים בלב ועל תעוקה בחזה ויש המגלים שהם נאנחים לעתים קרובות. כל התגובות האלה צפויות במצבים של אבל.

הורים רבים מספרים גם שאין כאב חזק יותר מזה. לעתים עולה השאלה אם יוכלו לסבול את עוצמת הסבל הזה, אם ישרדו, אם אי פעם יוכלו לחוש שיש לחיים משמעות. אולי גם לכם יהיה קשה להתרכז, לבצע פעולות פשוטות, לקבל החלטות. יש המרגישים כאבי גוף, כאבי ראש, חוסר תאבון, סחרחורות, לחץ בגרון, נדודי שינה ובדידות. יש המתארים תחושה של כמעט שיגעון, הם ממשיכים לשמוע את התינוק בוכה בלילה או להתעורר בשביל לטפל בילד שאיננו שם. זכרו כי כל הסימפטומים האלה נורמליים ואינם מעידים על איבוד איזון נפשי.

וזכרו גם זאת: אינכם אחראים לפטירת תינוקכם, לא יכולתם לעשות דבר למנוע זאת.

השפעת האובדן על בני הזוג

האובדן משפיע על שני בני הזוג באותו הזמן, והצער עז כל כך שכל אחד מנסה להתמודד עמו בדרכו שלו ומתקשה להתייחס אל האחר. נוצר מצב שבו האדם שבדרך כלל תומך בכם בתקופות קשות עסוק כעת בהתמודדות עם הכאב שלו ולא תמיד יכול להגיב לכאבכם.

לעתים מות התינוק הוא האובדן הראשון שההורים חווים. דעו כי כל אדם מתאבל בדרך שלו. ייתכן שיקשה עליכם ללמוד לקבל את הדרך של בן זוגכם, אבל כדי להתגבר על הקשיים כדאי לנסות ולדבר עליהם ועל רגשותיכם בפתיחות, על אף הקושי. אווירה של פתיחות ושיתוף ביניכם תעזור לכם להתמודד כזוג עם האבל הפרטי של כל אחד מכם.

תגובות האחים למות התינוק

האחים והאחיות מושפעים גם הם ממה שהתרחש. ילדים קטנים שצעירים מכדי להבין את האירוע זקוקים לאהבה ולחיבה מהוריהם. הם בוודאי מלאים מחשבות מפחידות שאינם מסוגלים לבטא, למשל, "האם אני גרמתי למות אחי?" "גם אני אמות?" "גם אימא ואבא ימותו?" "אני עדיין 'אח גדול'?" "מי ישמור עלי עכשיו?"

קרוב לוודאי שהילדים ירצו להיות רק בקרבתכם, ואפילו ינקטו צעדים לקבל את תשומת לבכם. חשוב להם מאוד לדעת שהם אהובים ומוגנים. אחים ואחיות בוגרים יותר יחוו את תגובות האבל על פי גילם וחוויות אחרות מן העבר. לעתים הם ירגישו אשמים כי יחשבו, שלא בצדק, שהם הגורמים למות אחיהם. נסו להסביר לילדיכם את כל העובדות בהתאם ליכולתם להבין אותן. נסו לבטא את מחשבותיכם ורגשותיכם בפתיחות. הפתיחות תעזור גם לילדים לבטא את רגשותיהם בחופשיות וגם לשאול את השאלות שמטרידות אותם. חשוב מאוד להסביר לילדים שמוות בעריסה (SIDS) קורה רק לתינוקות קטנים ולא לילדים גדולים יותר או למבוגרים.

מה יקרה בימים הבאים?

אתם בוודאי מרגישים מותשים, מבולבלים, ועצובים מאוד תוך כדי הניסיון לחזור לחיות בלי תינוקכם. יבואו עוד הרבה ימים קשים הרבה שאלות יעלו בראשכם, למשל:

  • למה דווקא התינוק שלנו?
  • מה החסרתי?
  • אם זו לא אשמתי, למה אני עדיין אומר, "למה לא עשיתי…"? למה לא הלכתי לבדוק את תינוקי פעם נוספת באותו לילה? למה לא לקחתי את התינוק שלי לרופא כשהצטנן? למה חזרתי לעבודה כל כך מהר?
  • אם איש לא מצא סיבה לפטירת בני, אולי זו אשמתי?
  • אני כעוסה, מפוחדת, מותשת, האם אני משתגעת?
  • חייבת להיות סיבה למות ילדי. למה אף אחד לא מגלה לי אותה?

תהליך האבל אורך זמן רב ונמשך גם כשתחושות העצבנות, חוסר המנוחה, החרדה, והדיכאון חולפות. השנה הראשונה היא הקשה מכולן. כל הורה עובר תהליך משלו בזמנים משלו, אבל הוא כמו מעגל שמופעל מלכתחילה באמצעות אשמה וצורך אובססיבי למצוא סיבה להתרחשויות ולגלות פרטים נוספים. הורים רבים מרגישים פחד לא מוסבר מאסון נוסף שהולך להתרחש בקרוב. איבוד תחושת הזמן וקושי בביצוע פעולות הכי פשוטות הן תגובות נורמליות. סדר היום משתנה בהרבה מובנים. אפילו הקניות במכולת או ביקור חברים הופכים להיות מטלות קשות לביצוע. אחרי זמן מה תחזרו לרוב הפעילויות השגרתיות שלכם, אך זכותכם לבחור לא לעשות דברים שכואבים או שדורשים מכם מאמץ יתר. זו הבחירה שלכם, ואפשר גם לשנותה עם הזמן, לפי ההרגשה שלכם.

חשוב לזכור

אבל והחלמה הם חלק מתהליך מתמשך הדומה למעבר במנהרה ארוכה וחשוכה. דרושים הרבה כוחות לעבור דרכה, והסבל גדול. רוב האנשים מסכימים עם העובדה שלא ניתן לעבור את התהליך מהר, וממילא אין הרבה שליטה עליו, אך אנשים קרובים שיתמכו בכם ועשיית דברים שטובים עבורכם יקלו עליכם. במובן מסוים אנשים, זיכרונות ויחס טוב כלפי עצמכם הם נרות קטנים במנהרה החשוכה. הם יאירו את דרככם ויעניקו לכם רווחה. האבל הוא לא אויב, הוא חבר. הוא תהליך טבעי של הליכה דרך הכאב, הצער, ובו מתגברים לאט לאט, מעצם ההליכה. עצרו לרגע והגידו לקרוביכם ולעצמכם: "אנא אל תיקחו ממני את הצורך להתאבל, אני חייב לחוות את הכאב, את הצער, ואני אצליח להתגבר אתכם יחד." נסו לא להימנע מהעבודה הקשה שבתהליך האבל והכינו את עצמכם לתקופות הקשות שיבואו. הן יהיו כמו גלים בים, הן יסחפו אתכם, ואתם תשמרו על ראשכם מעל המים. היסחפו עם הזרם, אל תבזבזו הרבה אנרגיות כדי להילחם בו, היכולת לשחות עוד תחזור. אל תופתעו אם אורך לכם הרבה זמן להרגיש טוב. בסופו של דבר תצליחו להתגבר. אגרו תקוות. הורים שכולים מספרים שעם הזמן מתגברים, למרות שלא שוכחים. לעתים יבואו תקופות שתחוו מחדש את חוויית המנהרה. אך התחושה לא תחזור כל יום, ואפילו לא לעתים קרובות מאוד.

התמודדות עם תאריכים מיוחדים או חגים

השנה הראשונה אחרי מותו של תינוקכם היא הקשה ביותר. ביום ההולדת הראשון שלו הרגישו חופשיים לחגוג, אם הדבר יעזור לכם. יהיה טבעי לצחוק ולבכות יחד.

יש הורים שכולים הבוחרים לחגוג ולהשתתף באירועים חגיגיים כבעבר, אך מגלים שקשה להם. לעתים הם נמנעים מלדבר על התינוק שנפטר. אחרים בוחרים לעשות דברים שונים לחלוטין מאלו שעשו בעבר בימים מיוחדים או בחגים ומנסים לאזן את השתתפותם באירועים אלו, מתמודדים עם הכאב, העצב והגעגועים על תינוקם. כל אלו הן בחירות לא קלות ואישיות.

לרוב המשפחה מתאחדת לאירועים מצערים וגם למשמחים. קרובים וחברים בדרך כלל מלווים ומקשיבים בשעת הצורך ועוזרים להתמודד עם האובדן. אך אפילו החברים הקרובים ביותר לא יבינו את עוצמת הכאב שאתם חשים. הם רוצים להסיח את דעתכם מהכאב ומהעצב. רוצים לטעת בכם תקווה לזמנים טובים יותר ולראות אתכם "חוזרים לחיים רגילים" או לעזור לכם לשכוח את מה שקרה.

אבל אף אחד לא יכול לשחרר אתכם מהכאב. יהיו זמנים טובים יותר, אך הם יהיו שונים ללא תינוקכם. חייכם לא יחזרו להיות "רגילים" שוב. לעולם לא תשכחו את בנכם. ועם זאת מותר ליהנות מהחיים. תינוקכם אינו מצפה מכם להיות  עצובים כל הזמן. לצחוק ולבכות יחד יעזור לכם בתהליך ההחלמה. חיפוש אחר דברים מהנים יעזור לכם למצוא צוהר לחיים בחזרה. ילדיכם האחרים זכאים למלוא תשומת הלב של אם ואב אוהבים המרוכזים בהם, בהתפתחותם, בשמחות שלהם ובקשיים שלהם.

מתקשים להתמודד?

אם אתם מרגישים שאתם מתקשים להתמודד בכוחות עצמכם עם האסון ועם תהליך האבל או מרגישים צורך בתמיכה מבחוץ או בייעוץ מקצועי אנו מזמינים אתכם לפנות אלינו. אנשים רבים ישמחו לעזור לכםץ אפשר לפנות באמצעות טופס צור קשר באתר זה, בטלפון 02-6666833 או בכתובת המייל atidbaby1@gmail.com.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב telegram
Telegram
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב pinterest
Pinterest
שיתוף ב email
Email
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן